זעתר (אזוב מצוי)
הזעתר הוא מהצמחים המזוהים ביותר עם המרחב הים־תיכוני: ריחו ממלא חצרות, מטבחים ושווקים כבר אלפי שנים; אפילו שמו הבוטני מספר סיפור: Origanum פירושו "קישוט ההרים" – שילוב של oros (הר) ו-ganos (זוהר) ביוונית.
הזעתר גדל כצמח בר ומגיע לשיאו בשלב הפריחה, שבו העלים עשירים במיוחד בשמנים אתריים. זה הזמן שבו נהוג לקצור אותו, לרוב פעם או פעמיים בשנה.
לאחר הקטיף הוא מיובש, נטחן, מעורבב לשימוש בתערובת הזעתר המסורתית והמוכרת, לרוב עם שומשום ומלח – תערובת שמלווה את המטבח המקומי מדורי דורות.
מעבר לטעם, לזעתר מיוחסות ברפואה העממית תכונות בריאותיות מגוונות:
- אנטי-דלקתי ואנטי-פטרייתי
- מסייע בחיזוק תיאבון ועיכול
- מקל במצבי נזלת כרונית וסינוסיטיס
- משמש לעיתים להקלה על שיעול ודלקת ריאות*
השפעות אלו מיוחסות לשמנים האתריים שבו – תימול וקרבקראול – הידועים בפעילות אנטימיקרוביאלית ונוגדת חמצון.
המידע מתוך אינדקס צמחי המרפא של פרויקט ואדי עתיר, שנכתב על ידי עלי אלהוואשלה, מומחה לצמחי מרפא מדבריים בעל ידע עצום שעובר מדור לדור כבר מאות שנים.
*המידע הרפואי מבוסס בעיקר על שימוש מסורתי ואתנובוטני.